תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו באמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות...

נתבאר בגמ' ב מ דף ז. שכאשר שנים אדוקין בשטר במקוים דברי הכל יחלוקו
ולכאו' כ' כאן כהיסוד הידוע דשטר אינו רק ראיה של שטרך בידי מאי בעית .
ואשמח אם מישהו מחברי הפורום הנכבד יוכל להסביר מהו אם כן כוחו של השטר שע י אחיזה פיזית בו הדין הוא יחלוקו.

זוטו של ים  - מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך זוטו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך ואל אצילי ואל זאטוטי.

האם מאן דהו שמע על מקום בגלובוס שהים חזר לאחוריו כ''כ הרבה אחורה?? פעמיים ביום??  15 פרסאות=60...

באשכול  הזה  על השימוש בתאנים בזמן המשנה הבאתי בשם הרא ש שקציעות היינו עיגולי דבילה.
ואז הרב הכהן שאלני מה עם הגמרא קציעות בדרך ואפילו בצד שדה קציעות (ההודעות הרלבנטיות בתחתית הודעה זו).
אשמח לשמוע מה דעת חברי הפורום בשיטת הרא ש בזה.

תודה רבה מראש.

 

קציעות=עיגולי דבילה.

אז מה זה קציעות...

תנן במשנה ''ר''י אומר שלוש רגלים, ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלושה, ויחזור שלושה, ויכריז יום אחד''
והקשתה הגמ': ''ר''ג אומר בז' בו ט''ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת''?

ותירץ רב יוסף: ''במקדש ראשון דנפישי טובא בעינן כולי האי (ט''ו יום), במקדש שני דלא נפישי טובא, לא...

ראיתי הפניה בנושא לרבנו ירוחם נתיב ל ח ב.
לא מצאתי את זה בשום מקום (בהברובוקס יש עד נתיב כ א ובאוצר החוכמה יש דילוג אחרי נתיב כט עוברים יש לנתיב לב)
מישהו יודע לעזור? תודה רבה

יש לעיין מה הדין אם בעל דין הלוה לדיין מעות ע מ שיחזיר לו האם הוא עובר על איסור רבית ואיסור שוחד 
דמצד אחד יש לומר דכיון דברשת רבית נאמר דאסור לו לקבל דבר תמורת ההלואה א כ השוחד לא הוי תמורת ההלואה וא כ לא הוי לא רבית ולא שוחד 
או דיש לומר דפרשת שוחד אמרה דנתינת מעות עבור דין הוי מקח וא כ הרי הוא...

לדוגמא, אדם יש לו כיס מלא מעות, אבל אינו זוכר כמה מעות יש לו בכיסו, משמש בכיסו ובדק את מעותיו, מצד אחד הוא אינו יודע כלל שנפלו לו מעות, מצד שני הוא בכלל אינו יודע על קיומם, לפי דעתו - סך מעות אלה היו בכיסו כבר מתחילה, האם נחשב דבר זה ליאוש?

או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים ושכח כלל מקיומו של...

מעשה קנין של שנים.pdf

בגמ' בבא מציעא דף צ ג:  רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר בא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומדים אילו היה שם היה מציל אלא  אומדין אותו אם יכול להציל חייב  ואם לאו פטור ... אומדין אותו -   מאי הוה ליה למעבד היה לו לקדם ברועים ובמקלות , אי הכי מאי איריא שומר שכר אפי' שומר חנם נמי דהא מר הוא דאמר שומר...

הגמ' אומרת שגם אם השומר משלם, צריך הוא להשבע שאינה ברשותו. 
והנה בכל שאר השבועות -דאורייתא עכ פ- יש מתוך שאינו יכול לישבע משלם.
ומה יעשו בי ד לזה שמ מ משלם, ומשביעין אותו רק כדי שלא יחמוד החפץ לעצמו.
ומה יכריחנו להשבע הלא אם אמר יאמר איני נשבע, אין בידינו לעשות לו מאומה.

ב מ סב.
שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך. 
האם הוא רשות, כלומר הרי יש כאן חיים מול חיים וניתן...

עייל ונפיק אזוזי   פלוג' הרא ש והרשב א
בגמ' (עז:) דאמר רבא האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני, לא קא עייל ונפיק אזוזי קני. ו מבו' דהמוכר דבר לחבירו ועייל ונפיק אזוזי, יכולים שניהם לחזור בהם אלא שיד החוזר בו על התחתונה ויד מי שחזרו בו על העליונה.
ובביאור הגר א (קצ  יב) העמיד...

כח המוחזק בממון המסופק
 
  בעלות ע פ המוחזקות
נפתח ביסודו של השער י (ש ה פ א) דבדין לא תגזול נאמר שלא לגזול ממי שמצד משפטי הממון הוי שלו , ועל כן אין ספק איסור לא תגזול בכל ספק ממון . וישנן כו כ ראיות להך יסוד דמי שיש אצלו ממון מכח דין המע ה נעשה אצלו בתורת ודאי.
א' מש כ הגרש ש גופיה דלא...

כידוע המשנה בערכין אומרת שדין בתי ערי חומה הרי הוא כמין ריבית ואינו ריבית, והגמ' מסבירה שהמשנה אליבא דרבי יהודה דאמר צד אחד בריבית מותר. 
וקשה למה המשנה לא אמרה חידוש יותר גדול בגאולת הלווים שיש להם גאולת עולם וא כ הוי ריבית גמור ואפ ה התורה התירה. 

מדוע אליבא דרש י
  והילך - לא הוצאתים והן שלך בכ מ שהם:
זה עוזר זה ש לא הוצאתים ? הרי מלווה להוצאה ניתנה והמעות בכל מקרה כבר לא שייכות למלווה-כדמוכח גבי מקדש במלווה בקידושין ו:
אינה מקודשת - דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו:...

הרמב ם בפ א משכירות ה ד:
שומר שמסר לשומר ומיעט בשמירתו חייב אף בבעלים.
וביאר המ מ: שבבעליו עמו יש לו דין שומר ופטור מתשלומין, וכשמסר לשומר אחר לא שייך הפטור דבעליו עמו.

ולפי המ מ קשה מה שכתב הרמב ם בפ ב משאלה ופקדון ה ח דבשותפין הוי ספק, ובגניבה ואבידה פטור, דלפי המ מ הוי ספק פטור אם נפטר...

אני מעוניין בספר שיכול לבאר את פרקי אבות בצורה מונגשת ופשוטה שיכולה להתאים גם לצעירים ממש 
ע פ רע ב

האם קציצת האונאה עצמה בטלה או שהוא רק דין השבה?

האם למישהו יש מקורות כלשהם בנידון?

הקשה הראב ד בריש המפקיד לר ש דדבר הגורם לממון כממון דמי אמאי צריך להקנות הבעלים לשומר את הכפל והרי השומר יש לו דין גורם לממון כממון דמי
וצ ע כיון שהרי באמת הוא נגנב וא כ הוא פטור ויכל להשבע ולהיות פטור ומי ביקש ממנו לשלם ואיך הוא יכול לתבוע את הגנב 

בס ד
 
בבא מציעא ס א א'
הנה לכאורה נראה שהתוס' והרא ש אמרו דבר אחד, שאין ריבית בקרקע ובפחות משו פ, ושזה נלמד מכלל ופרט וכלל ומדובר שההלוואה היא קרקע, אבל אחר העיון נראה שיש כמה הבדלים.
 

בתוס' גם בב מ ס א וגם בכתובות מ ו כתבו לגבי קרקע ל' ספק, ומשמע דזה מן התורה שכתבו כן על השאלה מבתי ערי...

ב מ ע. מעות של יתומים מותר להלוותם ברבית , וכתב הריטב א שאין כאן איסור ספיה משום שזה בשר שחוטות, וצ ב מאי שנא משאר איסורים.

בס ד

הגמ' בב מ פד. מספרת איך החזיר ר' יוחנן בתשובה את ריש לקיש, ויש להוסיף ע פ מה שכתוב ב חופת אליהו רבה (בסוף ספר ראשית חכמה )
וכותב עשרה דברים ממעטין כח בני אדם אלו הן אימה, פת חמה, הישן על הארץ.... והקופץ נהר ....

ועפ ז י ל שרב יוחנן רואה את ריש לקיש קופץ הנהר, אומר לו חילך לאורייתא כלומר למה...

דף כג:
ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא או דאטמא ופירש רש י יאמר מאבר פלוני היה וכו'.
ותמוה מאוד האם זה ייחשב לסימן מה שהוא ראש או זנב והרי סימן זה קיים בכל דג?
ובדף כז: מבואר לענין סימני המת שארוך וגוץ לא נחשב לסימן?
ואמנם אף כאן מסקנת הגמרא שאינו נחשב לסימן ולא נתבאר להדיא הטעם שאינו נחשב לסימן,...

איך הדין אם אדם נותן לשני לשמור בשכר, והשכר הוא שהמפקיד יעבוד אצלו, האם זה נחשב לבעליו עמו? הרי כל מה שהבעלים נשאלים לו זה רק בתמורה לשכר השמירה.
למיעוט ידיעותי יתכן שהוא גמרא מפורשת.

קיי ל שאדם אסור לו ליטול שכר על השבת אבידה.
ומכל מקום יש דין שלו קודם ובמקום הפסד מלאכתו אינו מצווה, אבל אם הוא אדם בטל חייב לטרוח במצוות השבת אבידה ללא שכר.

ויש לחקור כגון שיש לו חמור, והמאבד נזקק לחמור כדי להשיב את אבידתו, האם חייב למסור לו את חמורו?

ולכאורה יש לומר שאינו מצווה בכך, שגם זה...

איש אל רעהו כתב:
מוצא אבידה שהשיב ולבסוף התברר שהשיב לאדם שאינו הבעלים, וכעת תובע ממנו הבעלים את האבידה, האם חייב להשיב לו ?

שאלה נשגבה! שהרי לאו משום פשיעת שומרין קא אתינן עליה עד דנימא מאי הוה ליה למעבד, אלא משום מוסר ממון חבירו קא אתינן עליה, שפרטי דיניו אחוזים בסבך, ואין אתנו יודע עד מה.

אבידתו ואבידת חבירו אבידתו קודמת משום דין שלך קודם.
יש להסתפק באופן שאבידת חבירו שווה פרוטה ויותר אבל אבידתו אינה שווה פרוטה,
האם גם אז יכול לעסוק באבידתו, או שבזה לא נאמר שלך קודם?