ביו"כ הטעם משום דאי"ז בכלל אשר לא תעונה.

יצחק ב כתב: ↑

22 פברואר 2021, 20:26

זה חידוש שאין לו שום רמז בגמ'

ומה שתוס' אומר כן יש לו רמז?

עי' בתוס' שם שלפי דבריו י"ל שהחידוש הוא שמבטלים כדי לשמוע מגילה ברוב עם.

משה נפתלי כתב: ↑

15 פברואר 2021, 02:39

הערשל כתב: ↑

14 פברואר 2021, 21:06

הכל מצווים עליו לבערו.

'הכל' לאתויי שומר וגזלן, אבל אנש דעלמא לא.

מסתמא מדין ערבות מוטל על כולם.
 

למה אתה דן רק על ל"ת דלא תאכל כל תועבה?

משה נפתלי כתב: ↑

15 פברואר 2021, 02:08

קיימא לן דאין שבועה חלה בכולל אלא על מצות עשה ולא על מצות לא תעשה.

היכן?

משה נפתלי כתב: ↑

15 פברואר 2021, 02:08

אלא כי תיבעי לך, משום דרבא תיבעי לך. דאמר רבא: שבועה שלא אוכל ואכל עפר – פטור; הכא מאי? מי אמרינן ליה אכול תועבה וקיים שבועתך

לא הצלחתי להבין אולי תסביר יותר.

הערשל כתב: ↑

11 פברואר 2021, 00:54

וצריך להבין מה הטעם שלא התחללו המעות על העבדים וקרקעות ובהמה טמאה

מצאתי בס"ד ברמב"ן בע"ז ריש פ' הפועל שהטעם פשוט שאין קדושת שביעית נתפסת על דבר שאינו ראוי לאכילה, ורק על מעות נתפס מפני שקונה בהם דבר אחר שעליו תחול השביעית.

בעבר שמעתי בשם הגרי"ז שסתירת יום שביעי אי"ז שלא נטהרה מעולם אלא דין סתירה על הלמפרע והוכיח כן מכמה דוכתי. יישר כח. אשמח מאד לכל בדל תוספת, וכ"ש אם בידך להביא את הדברים בשלמותם. מצאתי אצלי בכתובים שהוכיח כדבריו משני מקומות, א. מהסוגיא בפסחים ובנזיר שכל עוד שלא ראתה נחשבת טומאתה לטומאת התהום, ואם נימ...

בעבר שמעתי בשם הגרי"ז שסתירת יום שביעי אי"ז שלא נטהרה מעולם אלא דין סתירה על הלמפרע והוכיח כן מכמה דוכתי.

יושב אוהלים כתב: ↑

14 פברואר 2021, 21:31

הערשל כתב: ↑

14 פברואר 2021, 21:06

יושב אוהלים כתב: ↑

14 פברואר 2021, 18:06

שמצוות שריפת חמץ אינו אלא על בעל החמץ

חמץ הכל מצווים עליו לבערו.

גם חמץ שאינו שלו?? מה המקור לזה??

אמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו[ב"ק צח:].
 

דרומאי כתב: ↑

14 פברואר 2021, 19:01

וכן ברמב"ם פי"ט ה"ז משמשע דמוטל על הבעלים.

הרמב"ם מיירי בקק"ל, ויתכן דקדשי קדשים שאני שאכילתם לכהנים ולא לבעלים.

יושב אוהלים כתב: ↑

14 פברואר 2021, 18:06

שמצוות שריפת חמץ אינו אלא על בעל החמץ

חמץ הכל מצווים עליו לבערו.

דרומאי כתב: ↑

14 פברואר 2021, 19:01

עי' תוס' דף פא: דמוכח דחשיב הנאה מה ששורפו בעצי הקדש, וע"כ דמוטל על הבעלים לשרפו ומשתרשי הנאת עצים דבלא"ה הא מצות לאו ליהנות ניתנו

במעילה לא שייך מצוות לאו ליהנות ניתנו, למה הדבר דומה לגוזל או שואל לצורך מצוה. [ועי' ברמב"ם פ"א משופר שהוצרך לב' טעמים על תוקע בשופר הקדש].

יושב אוהלים כתב: ↑

12 פברואר 2021, 00:31

למה כן נליף, ולמה לא נליף? מה הם הצדדים?

הגמ' חוקרת אם יש דרשא ללמוד אחד מהשני ע"י ק"ו או גז"ש.

יושב אוהלים כתב: ↑

12 פברואר 2021, 00:08

יש להבין מה הם שני הצדדים שבשאלת הגמ', מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בפסח, בתמיד לא גמירי, או דילמא יליף תמיד מפסח.

לא הבנתי מה לא מובן בשאלת הגמ', ההלכה למשה מסיני נאמרה על פסח, ויש נידון אם לומדים תמיד מפסח בק"ו או בגז"ש, אבל ודאי שאין הגדר שהוא טהור לגמרי, ואם יעבוד בקרבן יחיד בודאי יפסל.

יושב אוהלים כתב: ↑

11 פברואר 2021, 23:48

חוזרני בי לגבי נקודה זו,

וממילא דלא קשה כלל הקושיא, שכל הספק זה אם ללמוד כהן המרצה בתמיד מכהן המרצה בפסח כמפורש בגמ'.

דרומאי כתב: ↑

11 פברואר 2021, 21:19

עליך לפרט באיזה מקרה מיירי, למה לא חל החילול לגמרי.

מה לא מובן בשאלה אם לא אפרט המקרה?

יושב אוהלים כתב: ↑

11 פברואר 2021, 21:17

הרי מפורש בתוספתא שהדין של טומאת התהום בפסח לא מיירי כלל שהכהן הוא טמא בטומאת התהום, אלא הבעלים שבא לעשות פסחו, נטמא בטומאת התהום

וז"ל הגמ': את"ל כהן המרצה בקרבנותיהן של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום כהן המרצה בתמיד מאי.

אם אפשר נא תפרטו יותר את השאלה הדין הוא ששביעית תופסת דמיה והפרי עצמו לא יוצא לחולין, אבל הדמים כשקונה בהם דבר אחר הקדושה מתחללת על הדבר הנקנה והדמים יוצאים לחולין, השאלה היא האם מה שחל קדוש"ש על מה שקונה בדמים זה מאותו דין שחל קדוש"ש על המעות הראשונים ששביעית תופסת דמיה, או שזה דין אחר ואין תפיסת ...

אור זורח כתב: ↑

11 פברואר 2021, 20:53

מדומה שכך הדין ששניהם קדושים וכמבואר בסוכה בסוגיא הלוקח לולב מחבירו בשביעית

בסדר, לולב זה פרי ראשון ואני דן על פרי שני.

יל"ע אם הדין ששביעית תופסת דמיה נאמר רק בפרי ראשון[דהיינו פירות שביעית עצמם] ולא בפרי שני[דהיינו דמי הפירות שביעית], ובפרי שני שייך פדיון אך לא תפיסת דמים, ונפ"מ באופן שלא יכול להתחלל מאיזה טעם האם יחול קדושת שביעית בדמים ויהיו שניהם קדושים.

קושיא מעיקרא ליתא, שהרי הק"ו זה מכהן טמא שעושה הפסח ולא מנטמאו הבעלים וכשם שהותר איסור שילוח לעושה פסח כך יותר לעושה תמיד.

במשנה שביעית פ"ח מ"ח אין לוקחין מדמי שביעית בהמה טמאה עבדים וקרקעות ואם לקח יאכל כנגדן,ע"כ. והיינו שהדמי שביעית נשארו בקדושתן וצריך לחלל המעות על פירות ויאכל הפירות בקדושת שביעית. וצריך להבין מה הטעם שלא התחללו המעות על העבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ואולי נימא משום שיש איסור סחורה במעות שביעית לא חל המ...

יש לציין שבאותו ערב נשבר השיא פעמיים.

דרומאי כתב: ↑

09 פברואר 2021, 11:19

שאר איסורי הנאה כיון שהנאתן בשע שהן אפר מותרין אפילו בלא ההיתר דנעשית מצותו לשטה זו.

אז למה נקברים אפרן אסור.

בר נש כתב: ↑

09 פברואר 2021, 00:22

הערשל כתב: ↑

09 פברואר 2021, 00:19

יש כאן קמח חיטים וקמח אורז וכן בצק חיטים ובצק אורז מעורבים.

אתה אומר שיש לחם חיטה מעורב בלחם אורז?

למה לא?

יש כאן קמח חיטים וקמח אורז וכן בצק חיטים ובצק אורז מעורבים.

דרומאי כתב: ↑

08 פברואר 2021, 10:00

. אם לא הילפותא ממע"ש הוה אמינא שכיון שנשרף ואינו בעינו ליתיה לאיסור כלל, קמ"ל דאסור כמו מעשר שני.

ומה תאמר בשאר איסורי הנאה שאינם נלמדים ממע"ש.

דרומאי כתב: ↑

07 פברואר 2021, 10:23

הא דילפינן מק"ו פסה"מ ממעשר שני היינו לאסור אע"פ שיצא מתורת אוכל. אך עדיין יש היתר של נעשית מצותו

לענין זה לא צריך ק"ו ממע"ש, דכך הוא הדין בכל איסורי הנאה שכל עוד שלא נתקיימה מצותן אסורים, ולכן נקברים אסורים גם אחר שנעשו אפר, ונשרפים אסורים עד שיעשו אפר שאז נתקיימה מצותן, כמש"כ התוס' בתמורה לג:

עוד קשה לי ע"ד תוס' הרשב"א הנ"ל דנותר ושאר פסוה"מ נלמדים ממע"ש שאסור ליהנות בשעת ביעורן, דתינח קדשים טמאים נלמד איסורן ממע"ש טמא, אך שאר פסולים מנ"ל?